איך נגדל ילד מאושר?

 

הורים רבים שותפים לתחושה ש"כאשר הילדים שלנו

מאושרים – גם אנחנו מאושרים".

ואכן, אושר הוא משאת נפשנו והוא אחד האתגרים

בהורות – הורים שמים להם למטרה ועושים מאמצים

רבים כדי שילדיהם יהיו מאושרים.

 

אנחנו שואלים את עצמנו:

• מה דרוש לילדינו כדי שירגישו מאושרים?

• איך נגביר את הסיכויים שהילדים שלנו יהיו
  מאושרים?

• איך משפיעה דרך החינוך שלנו על אושרם
  של ילדינו? 

התשובות הנפוצות הן שכדי שילד ירגיש מאושר הוא

צריך שיאהבו אותו, שיקשיבו לו, שיבינו אותו, שיחבקו

אותו, שיתמכו בו, ושיספקו את צרכיו ורצונותיו.

אנו חושבים שאם נספק את כל הדברים הללו לילדינו הם יהיו מאושרים ולכן אנו עסוקים מאוד בלהנעים את חייהם של ילדינו ולעשות עבורם כל מה שביכולתנו.

כאשר אנו משקיעים מכל הלב בנתינה אנו מתמקדים ומתרכזים באושר אשר מקורו בדברים שהילד צריך לקבל. אנחנו קונים לו, אנחנו משרתים אותו, אנחנו מסדרים בשבילו, אנחנו עושים במקומו ועוד ועוד....

אבל האם חשבנו פעם כמה החיים יכולים להיות מתסכלים עבור מישהו שתלוי באחרים על מנת להרגיש מאושר?

 

אפשר לראות כדוגמה סיטואציה שכיחה של הורה וילד הנמצאים ביחד בבילוי משותף. הילד מבקש משהו וההורה קונה. הילד "רוצה עוד" וההורה שוב קונה. הילד פונה להורה בבקשות וההורה נעתר מתוך רצון שהילד יהיה מאושר. בשלב מסויים ההורה יגיד "לא".... ומה יקרה אז? הילד, שרגיל לקבל הכל, מתקשה לשמוע "לא" גם כשהוא מגיע לאחר הרבה פעמים של "כן". הוא רגיל למערכת יחסים בה אנחנו נענים לכל בקשותיו ולא נוכל לצפות ממנו לדעת להתחשב, זו אפשרות שכלל אינה עולה על דעתו...

כאשר הוא לא יקבל את רצונו הוא ימחה בתוקף וזה כולל צעקות, בכי, כעס, אכזבה – רגשות המבטאים תסכול!!!

 

בחינוך צריך לשלם מחיר בטווח הקצר למען רווח בטווח הארוך.  

כאשר הורה קונה לילדו מה שהוא רוצה למרות שזה לא מה שתוכנן ולא מה שסוכם איתו, העיסקה היא שההורה מרוויח בכך שקט כאן ועכשיו במקום  דרמה מביכה באמצע הקניון ואולי גם את האשליה של אושר לילד שבדקות הקרובות יהיה מאושר מהמשחק החדש שקיבל.  

אבל מה המחיר?

הרגע ההורה לימד את הילד שכאשר הוא רוצה משהו הוא לא צריך להתחשב בצרכים של ההורים, או לחשוב על אילוצי תקציב ועל סדר עדיפויות בחיים. הוא גם לא צריך להתחשב ברגשות שלנו, כמה מביכות הן עבורנו התפרצויות הזעם באמצע הקניון. הילד לומד שאם הוא רוצה משהו, שילך על זה....  מה שחשוב בחיים זה שיקבל מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, והעיקר שיהיה מאושר.

אבל האם זה מה שיעשה אותו באמת מאושר?

 

אחד התפקידים שלנו כהורים הוא ללמד את הילדים שלא תמיד יעשו מה שהם רוצים ולפעמים (רחמנא ליצלן...) הם יעשו מה שהם לא רוצים....

אדם שטוב לו בחיים אינו מי שמקבל הכל. הרי במציאות אין דבר כזה!

אדם שטוב לו בחיים הוא מי שלא עושה עניין מכך שאינו מקבל תמיד את מה שהוא רוצה ושלא סובל כל כך כשנדרש ממנו לעשות מאמץ או לוותר על משהו. 

 

הורים רבים חושבים, בטעות, שאם יספקו לילדיהם את מה שהם רוצים - הם יהיו מאושרים. המציאות מלמדת שהורים שמוכנים לעשות הכל למען אושרם של ילדיהם, עושים בעצם את ההיפך. הם מונעים מילדיהם את האפשרות להתמודד כראוי עם תסכול וכאשר הילדים הללו יפגשו תסכול (שהוא חלק אינטגרלי מהחיים) הם יחושו אומללות וחוסר אונים כי הם מעולם לא למדו ואין להם את הכלים להתמודד עם המציאות ועם האתגרים שהיא מזמנת.

 

ילד מאושר הוא ילד שיש לו את הכלים והמסוגלות לעמוד בתסכול! תסכול הוא תגובה רגשית, המתרחשת כאשר נוצר פער בין הציפיות של האדם לבין המציאות.

הפסיכולוגיה החיובית אשר חוקרת בעשורים האחרונות את נושא האושר מצאה במחקרים רבים שאנשים מרגישים אושר רב יותר כאשר הם עסוקים בנתינה.

אושר לא יכול להסתכם בהנאה רגעית. אושר קשור לתחושה עמוקה יותר של משמעות, של ערך, וערך מרוויחים מעשייה ומתרומה. אפשר לומר שאושר הוא תוצר לוואי של עשייה משמעותית.

 

אז איך נתרגם זאת באופן מעשי בחיי היום יום עם ילדינו? איך נגדל ילדים מאושרים?

נתחיל בכך שבמקום לשאול את עצמנו רק "מה עשינו עבורם היום?" נשאל את עצמנו גם "במה אפשרתי לילדים שלי לתרום? לעשות למען המשפחה? להרגיש סיפוק באמצעות נתינה ולא רק באמצעות קבלה?"

ילדים מרגישים תחושת סיפוק כאשר הם מתלבשים בעצמם, עורכים את השולחן, מוזגים בעצמם, ממלאים מים בקערה של הכלב, יוצאים איתו לטיול, משקים את העציצים, מקפלים גרביים וכדומה. ילדים מועילים גם כאשר הם מחכים בסבלנות עד שאמא תסיים את שיחת הטלפון או עד שהארוחה תהיה מוכנה.

כדאי להאיר את תרומתם, כך ירגישו משמעותיים ובעלי ערך והביטחון העצמי שלהם יתחזק.

 

אדם מאושר הינו בעל תחושה חזקה שיש משמעות למה שהוא עושה

 והוא יודע שהוא נחשב ושהוא מוערך (אלפרד אדלר).