מפלצות... דינוזאורים... איזה פחד... איך עוזרים לילד להתמודד?

 

הפחד הוא רגש טבעי ונחוץ

כולנו פוחדים!! גם ילדים וגם מבוגרים!! הפחד הוא רגש הישרדותי הנחוץ לשמירה על קיומנו.

• אם ילד מפחד ליפול הוא ירד בזהירות במדרגות....

• אם ילד מפחד ממכוניות הוא יחצה את הכביש בזהירות במעבר החציה....

• אם ילד מפחד ללכת לאיבוד הוא יתן לאמא יד...

אפשר לדמיין את הפחד כמנגנון אזעקה אשר מלמד אותנו ממה להזהר וממה לחשוש. כמו כל מערכת אזעקה לפעמים יש התרעות שווא.... הן מתבטאות בתגובה מוקצנת ומוגזמת של הפחד, תגובה שחוסמת את התפקוד התקין של האדם. למשל:

• פחד ממהירות נסיעה מוגברת יכול להיות נורמלי והתגובה תהיה הורדת המהירות. תגובה קיצונית תהיה הימנעות מנסיעה...

• פחד מחרקים – הוא נפוץ וקיים אצל ילדים ומבוגרים... תגובה קיצונית תהיה אם הילד נמנע מלהיות או לטייל בטבע.

• פחד ממחלות הוא טבעי והתגובה יכולה להיות שמירה על היגיינה. תגובה קיצונית יכולה להיות שטיפת ידיים אובססיבית... ocd...

הפחד הוא רגש נחוץ והכרחי להישרדות שלנו והוא עשוי להציל אותנו מסכנות חיים. אולם כאשר הוא משבש את ההתנהלות התקינה של הילד אז יש לחשוב כיצד ניתן לעזור לו.

 

אצל ילדים הפחד נחשב כשלב התפתחותי

ישנם פחדים שאנו מכנים אותם "פחדים התפתחותיים". אלה הם פחדים נפוצים שאותם נראה באופן טבעי אצל מרבית הילדים.

בגיל הינקות:

• תינוק נולד עם שני פחדים עיקריים – פחד מנפילה ופחד מרעש. תינוקות אינם מבינים את משמעות הפחד עד שהם לומדים אותו מהסביבה.

• בסביבות גיל שמונה חודשים עד שנה וחצי, התינוק מתחיל לפתח פחד מזרים. זהו פחד התפתחותי, כיוון שהוא מקביל להתפתחות ההבחנה של התינוק בין אדם מוכר ואדם זר.

• עד התפתחות השפה, גילאי שנה וחצי-שנתיים, ילדים מפחדים בעיקר מדברים מוחשיים כמו רעשים חזקים, חיות, מסכות, ליצנים, משקפיים, זקָנים וכו'....

בגיל הגן:

בגילאים מאוחרים יותר, כאשר עולם הדמיון מתפתח והופך להיות

עשיר יותר, ילדים מתחילים להתמודד עם פחדים שהם יוצרים

בדמיון שלהם:

• יצורים דמיוניים כגון מפלצות, מכשפות, דרקונים, דינוזאורים ועוד.

• פחד מחושך, מגנבים וממחבלים.  

• יש ילדים שיפחדו מבעלי חיים – אריות, נחשים, עכבישים, חרקים.

• יש ילדים שיפחדו מאסונות – תאונות דרכים, מחלות, מוות,
  רעידות אדמה, אסטרואידים.

• ילדים רבים בגיל הזה יסבלו מסיוטי לילה.

 

רוב הילדים יחוו פחדים התפתחותיים כגון אלה. הפחדים מהווים ביטוי להבנה ולהתמודדות של הילד עם מעגל החיים, עם אפשרות של היפגעות, פציעה, מחלה, מוות.

בסביבה תומכת פחדים אלה חולפים על פי רוב עם הגיל.

 

כאשר הפחד גורם לאי שקט פנימי מתמשך שמלווה את הילד או המתבגר רוב הזמן במחשבותיו, מניע את התנהלותו, גורם להתנהגות קיצונית ובסופו של דבר מפריע למהלך חייו התקין ולתפקודו, צריך לעזור לילד להתגבר עליו.

 

תגובות הורים נפוצות לפחדים של ילדים

ביטול הפחד, התעלמות מהפחד, הטפות מוסר – מתבטאים במשפטים המוכרים הבאים: אין לך ממה לפחד.... זה הכל שטויות.... תהיה גיבור... אתה כבר ילד גדול.... תראה איך שאני לא מפחד.... תקפוץ למים.... מפלצות יש רק בספרים.... זה הכל בדמיון שלך.... תפסיק לעשות הצגות.....

ההורים מנסים לעזור לילד בעזרת הגיון, בשפת השכל, אבל הילד מפחד פחד אמיתי, הוא מדבר בשפת הרגש. כאשר ההורה מבטל את הפחד/הרגש הילד מרגיש לבד עם הפחד, מרגיש שמזלזלים ברגשותיו, שלא מאמינים לו.

• ביטול הרגש של הילד מערער את האמון שלו בעצמו ובאחרים.

 

ההורה המגונן – לא יצא לבלות כי ילדו מפחד מגנבים.... יקח את ילדו המפחד מהחושך לישון במיטת ההורים.... ההורה המגונן מבטא בהתנהגותו שיח פנימי שלילי: הילד כל כך רגיש.... אם אני לא אעזור לו הוא לא יצליח להתמודד לבד.... אי אפשר לתת לילד קטן לסבול כל כך.... הילד סובל! אסור שהוא יחווה פחד כי הוא רגיש מאוד וחוויית החרדה עלולה להשאיר בו צלקות עמוקות....

עמדה הורית זו מעבירה לילד מסר שהפחד גדול ושהוא אינו יכול לעמוד בו. הילד מרגיש חלש ותלוי בהורה שיגן עליו.

• ההורה המגונן מבטא חוסר אמון בחוסנו הנפשי של הילד.

 

חשוב:

לעיתים תגובת ההורים והקושי שלהם עם הפחד של הילד עשויה לחזק את הפחד ואף להפוך אותו לריבוי פחדים. הילד מפעיל את ההורים באמצעות הפחד, ותשומת הלב המרובה הניתנת לילד סביב סוגיית הפחד יוצרת תהליך מסלים בו הילד, באופן תת מודע, מרחיב את ההתנהגות לתחומים נוספים.

 

מה הורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדיהם להתמודד עם פחד? 

המטרה: לאפשר לילד לאסוף את הכוחות שלו עצמו ולהתמודד באופן הדרגתי עם הפחד.

ההורה תומך ביד שלו אך אינו מגונן. ההורה ער לצורך של הילד בעזרה, ומודע לכך שהילד לא יכול להתגבר על הפחד בעצמו, ולכן הוא מסייע לו ומחזק את ההתמודדות העצמאית.

 

• לגיטימציה לרגש - לקבל ולהכיל את סבלו של הילד. לתת לפחד מקום לגיטימי, להמנע מעמדה מאשימה, ולהושיט לילד נחמה ועידוד. למשל: "אני מבין שאתה מפחד ואני מוכן להיות לצידך עד שהפחד יעבור.... הרעש הזה באמת מפחיד, בוא נחשוב ביחד מה אפשר לעשות בכל פעם שזה קורה?.... כשמדמיינים דינוזאורים זה יכול להיות ממש מפחיד.... גם אני פחדתי ממפלצות כשהייתי קטן אבל אפשר להתחזק לאט לאט.... כשאתה אומר לעצמך שזה נורא ואיום הפחד מתגבר. אז אולי תגיד לעצמך שזה מפחיד אבל אפשר להחזיק מעמד..."

 

• התיידדות עם מושא הפחד – במנותק מהאירוע נשוחח עם הילד על מושא הפחד ונציע לו להתיידד עם הדמות ממנה הוא פוחד. הדמיון הוא המלבה את הפחד ואנו נגייס אותו לעזרתנו בהתמודדות עם הפחד. נזמין את הילד להכיר לנו את הפחד, ולספר לנו עליו, ואחר כך אפשר למצוא יחד דרכים שונות הלקוחות מעולם הדמיון של הילד להתגברות עליו – אפשר להשתמש בחרבות דמיוניות או צעצוע, באבקות קסמים למיניהן, בקופסאות בהן אפשר לכלוא את נושא הפחד ועוד, כיד הדמיון הטובה.

 

• האנשה –אגב משחק נעלה בפני הילד שאלות היוצרות האנשה של מושא הפחד. התשובות של הילד מאפשרות לו לשנות את הפרשנות (סכימה קוגניטיבית) לגבי הפחד ולגלות כלפיו אהדה, חמלה, סלחנות. שאלות כגון: איך המפלצת נראית? מה היא אוהבת לאכול? במה היא אוהבת לשחק? ממה היא מפחדת? איך אתה יכול לעזור לה שלא תפחד? אנו מסייעים לילד להמיר את רגשי הפחד ברגשות של אהדה, חמלה והזדהות, אשר מניעים לתגובה של רצון להתחבר אל מושא הפחד ולהתיידד איתו.

 

• היצירה גם היא דרך להתמודד עם הפחד. ילד האוהב ליצור, יכול לצייר את מושא הפחד שלו, ליצור אותו בפלסטלינה, או בדרכים שונות.

 

• פעילות גופנית – הגוף הינו שותף מלא בחוויית הפחד - דפיקות לב, הזעה, דריכות וכו'. ניתן להשתמש בפעילות גופנית, המשפיעה באופן חיובי על מצב הרוח. המנוחה שלאחר הפעילות היא מעין הרפיה.

 

• מוסיקה ומגע - אפשר להשתמש במוסיקה מרגיעה, או במסז' (המגע גם הוא מרגיע).

 

• שימוש בספרים – קריאת ספרים העוסקים בפחדים, היא דרך מצויינת לעיבוד רגשי של הפחד, ממקום שהוא מעט מרוחק יותר. אפשר להיעזר בספרי ילדים או לספר לילדים סיפורים משלכם. סיפור על אבא שפחד כשהיה ילד, ועל הדרך שבה התגבר על הפחד, יכול להיות מרגש ומשמעותי עבור ילד עם פחדים.

 

• סבלנות – על ההורים להבין שנדרש "זמן הבשלה". הפחד יעלם בעזרת סבלנות והתמדה וטיפוח יחסים חיוביים בבית.

 

• ויתור על שליטה – להורים יש אשליה שהם שולטים בילד אבל ההורים יכולים לשלוט אך ורק בהתנהגותם! עליהם להוריד את הציפיות שישנו את דעתו של הילד או שישכנעו אותו. ויתור על השליטה משחרר את ההורים לפעולה.

 

• להימנע מגישה ביקורתית ומתוויות – לא לומר "אתה ילד פחדן...." אלא להפריד את הפחד מהילד ולומר "אני רואה שאתה מפחד מ.....". על ההורה להמנע מעלבונות, מביקורת, מתחושות שהילד מניפולטיבי ולהעביר לו את המסר שמאמינים ביכולתו להתגבר על הפחד.

 

• פחדים שאינם דמיוניים – פחד מרופא, פחד מכניסה לגן/כיתה/בי"ס חדש, פחד מעמידה בפני קהל – לגיטימציה לרגש, הכנה מוקדמת, הקשבה, תיאום ציפיות, יצירת אווירה נעימה ותומכת שתעודד את הילד לדבר על פחדיו הם נדבכים חשובים ביכולת שלו להתגבר על הפחדים ובהמשך להתמודד איתם בעצמו.

 

לסיכום:

בסביבה תומכת ובטוחה יכולים ילדים ומתבגרים להתמודד עם הפחד ולהפוך אותו למקור עוצמה, שיסייע להם בעתיד בתקופות של קושי ומשבר.  ההנחה הבסיסית היא שבתוך הילד נמצא קול אשר רוצה להתגבר על הפחד. תפקיד ההורה הוא לעורר ולחזק קול זה.